אם כן, במאמר זה נעסוק בשאלת ה"הולדה בעוולה", או כפי שכונתה בעבר "חיים בעוולה". במילים אחרות, מי יכול לתבוע בגין לידת תינוק בעל מום עקב רשלנות רפואית? מה על רופאים לעשות בכדי לצמצם את הסיכון, כי ייתבעו בגין רשלנות רפואית כנ"ל? ומה ההלכה המשפטית המעודכנת בנושא?
הולדה בעוולה" (wrongful birth) in Israeli law addresses situations where a child is born with significant defects due to medical negligence during pregnancy. While the 1986 "הלכת זייצוב" (Zeitzov ruling) initially allowed the child to sue directly, the updated "הלכת המר" (Hamer ruling) now grants the right to sue exclusively to the parents. Under "הלכת המר", parents can claim compensation for their pain, suffering, and economic damages, which can amount to millions of shekels, and also for violation of their autonomy if crucial information was withheld.
בשנת 1986 נפל דבר, בבית המשפט העליון בישראל, כאשר נפסק כי לתינוק אשר נולד ל"חיים בעוולה" לכאורה, קרי שבשל התרשלות הרופא, שייעץ להורים טרם הלידה, נולד תינוק בעל פגמים משמעותיים. הרי, שלאותו תינוק, קיימת זכות לתבוע ישירות את הצוות הרפואי, הרשלן, ולטעון שעדיף שלא היה נולד כלל מאשר "חיים בעוולה". קרי, חיים של נכות קשה וסבל. להלכה זו יתרונות משמעותיים, שאחד החשובים שבהם, מענק סעד לפיצוי הנולד על נזקיו באופן ישיר ודאגה לעתידו, מכספו בו זכה במשפט, והשייך לו. עם זאת, התברר, כי הלכת זייצוב טומנת בחובה בעייתיות שלא לומר, ועם כל הכבוד לשופטי העליון, יומרנות, מצדם לקבוע כי פלוני או אלמוני "חי בעוולה".
לאור האמור לעיל, קבע כבוד השופט ריבלין, בפסק הדין האחרון שניתן תחת ידיו, כי הלכת זייצוב הינה בעייתית ביותר וכי גם, לכבוד בית המשפט העליון, ששופטיו הינם בני אנוש, לאחר הכול, אין הכלים לענות על השאלה העומדת במרכזה של הלכת זייצוב, לפיה: מתי ייחשב מקרה, בו נולד תינוק, שניתן לקבוע לגביו, כי עדיף אי קיומו מאשר חייו בנכות קשה? כלומר לכבוד בית המשפט, אין ידע לקבוע את ערכו של חוסר קיום ולכן, אינו יכול להחליט כי אופציה זו, עדיפה על חיים, גם אם הינם בהתמודדות עם נכות קשה, ככל שתהא.
לאור מסקנותיו של כבוד בית המשפט העליון, בדונו בפרשה אשר הפכה להלכת המר, מצא בית המשפט, הנכבד, פתרון בדמות הענקת זכות התביעה, להורים בלבד. באופן זה, אומנם לא ניתן לתבוע, למשל, כאב וסבל של הוולד, בעל המום. אם זאת, ניתן למשל לתבוע את כאבם וסבלם של הוריו. במילים אחרות, העיקרון על פי הלכת המר קובע, כי ההורים יכולים לתבוע ולזכות בסעדים, אשר בסופו של יום דומים בערכם, הכספי, לתביעה במקרה דומה, על ידי הילד החולה וכן, על ידי הוריו. כלומר, זכות התביעה יוחדה להורי הוולד הפגוע ואף הורחבה לטובתם.
ראוי לציין ראש נזק נוסף, אותו יכולים ההורים לתבוע, במקרה של חשד להתקיימות רשלנות רפואית, בהריון, כאמור. המדובר, בפגיעה באוטונומיה של ההורים. במילים אחרות, היה ויצליחו ההורים להוכיח, כי לא נמסר להם מידע, אשר חובה על כל רופא סביר, בנסיבות המקרה, למסור להם, וכאשר, כל זה הוביל לעמימות, שבעתיה לא עברה האם הפלה. הרי, ניתן במקרה זה, לתבוע על פגיעה באוטונומיה כאמור, בנבדל משאר עילות התביעה. בפסיקה שניתנה לאחרונה, נקבע פיצוי על פגיעה באוטונומיית התובעים, בסך משמעותי ביותר של מאות אלפי שקלים.
"הולדה בעוולה" מתייחסת למקרה שבו תינוק נולד עם מומים עקב רשלנות רפואית. בעבר, התינוק עצמו יכול היה לתבוע, אך כיום, על פי הלכת המר, זכות התביעה נתונה להורים בלבד.
הלכת המר קבעה כי זכות התביעה במקרים של "הולדה בעוולה" ניתנת להורים בלבד, ולא לילד. ההורים יכולים לתבוע פיצויים בגין כאבם וסבלם, וכן על נזקים כלכליים, כאשר סכום הפיצויים יכול להיות דומה לזה שהיה מתקבל בתביעה משולבת של הילד וההורים.
כן, ההורים יכולים לתבוע על פגיעה באוטונומיה אם יצליחו להוכיח שלא נמסר להם מידע חיוני שהיה על הרופא למסור, וכי חוסר המידע הוביל להחלטה (כמו אי ביצוע הפלה) שהם לא היו מקבלים אחרת. פסיקות אחרונות אף העניקו פיצויים משמעותיים בגין ראש נזק זה.
מומלץ מאוד להיוועץ בעורך דין המתמחה בדיני נזיקין ורשלנות רפואית בהקדם האפשרי. תחום זה מורכב במיוחד ונמצא בתקופת מעבר מבחינה משפטית, וייעוץ מקצועי יכול להבטיח שהזכויות שלכם יישמרו ותקבלו את התמיכה הנדרשת.