משמורת ילדים קובעת את זהות ההורה שכתובת ביתו תהווה את מרכז חייהם של הילדים המשותפים, והם יתגוררו עמו. יחד עם זאת, מבחינה משפטית, שני ההורים, כולל זה שאינו ההורה המשמורן, נחשבים לאפוטרופוסים טבעיים לילדיהם. לכן, לשניהם יש מילה שווה בנוגע להחלטות משמעותיות בחיי הילדים.
רצון הילד נלקח בחשבון, אך ישנם מספר פרמטרים המשפיעים על מידת ההתחשבות בו. אלו כוללים את גיל הילד (האם הוא בן 10 או נער בן 17), בגרותו הנפשית, מידת נחרצות דעתו, וכן וידוא שאין לחץ חיצוני או הסתה מצד אחד ההורים.
העיקרון המנחה והחשוב ביותר בקביעת זהות ההורה המשמורן הוא "טובת הילד". כל שאר השיקולים, כולל רצון הילד עצמו, נבחנים דרך פריזמה זו ומתגמדים ומשתחווים בפני עיקרון עליון זה, כפי שצוין בפסיקות בתי המשפט.
לא, הורה שאינו משמורן אינו מאבד את זכויותיו ההוריות. שני ההורים, כולל זה שאינו המשמורן, נשארים אפוטרופוסים טבעיים לילדיהם. משמעות הדבר היא שלשניהם יש זכות ומעמד שווה בקבלת החלטות משמעותיות הנוגעות לחיי הילדים.