עו”ד פיטורים שלא כדין

פיטורים שלא כדין

כלל ידוע הינו, כי יחסי עובד מעביד לעולם מהווים יחסי כוחות שאינם שווים. במילים אחרות, באופן עקרוני, כאשר מודדים את היחס בין העובד למעביד, הרי שידו של האחרון, תהא ברוב המקרים ככולם, על העליונה. אחד הגורמים המעניקים למעביד/המעסיק, את כוחותיו העדיפים, יחסית לזה של העובד, הינה האופציה המצויה בידי המעסיק, כגון במגזר הפרטי לפטר ולהפסיק את העסקתו של עובד זה או אחר. והכל, לפי האינטרסים של אותו מעסיק. עם זאת, כאן המקום לציין, כי בתי הדין האזוריים לענייני עבודה וכן, בית הדין הארצי מודעים לנחיתות יחסית זו, של העובד. לכן, כבר נקבע, כי עובד אינו חפץ או מכשיר, אותו ניתן להשליך. על המעביד אף ברצונו לפטר עובד, זה או אחר, נדרש לשמור על כבודו של העובד. וזאת, כאשר ישנם כללים הבאים להגן על העובדים. כאשר היה והמעביד מפר, את אותם כללים מגנים, הרי שהינו עלול להיתבע בגין פיטורי עובד שלא כדין.

זכות העובד לשימוע

אחת הזכויות של עובדים, אשר מעבידם מעוניין או מתעתד לפטרם, הינה הזכות לשימוע לפני צעד דרסטי זה של פיטורים. זכות השימוע, מגיעה מהמגזר הציבורי ומחייבת כיום אף את זה הפרטי. הזכות נולדה והתפתחה בפסיקות הערכאות השיפוטיות הרלוונטיות. וכמו כן, באה לממש את עיקרון העל במשפטים, שהינו עיקרון תום הלב. ההיגיון העומד מאחורי זכות זו, לשימוע, הינו כי לעובד ישנה זכות "להגן על עצמו" ולטעון את גרסתו. על המעביד מאידך להקשיב לעובד, באופן אוטנטי ולנסות לראות האם ניתן, אולי, למנוע את אותם פיטורים. מעסיק אשר אינו מעניק לעובד, אותו הינו מפטר, את זכותו לשימוע. הרי, שעלול הלזה וכאמור, להיתבע בגין פיטורים שלא כדין. שכן, לעובד מעבר לנזק שבעוגמת הנפש והפגיעה בכבודו. הרי, שנגרם לעובד אף נזק השתכרותי וכלכלי טהור. זאת כיוון, שהיה והתקיים אותו השימוע, כנדרש בדין, יתכן ולא היה מפוטר כלל. ולכן המעביד, שנמנע מן השימוע, צפוי לעתים לתשלום פיצויים בסכומים שאינם מבוטלים.

זכות העובד לקבלת הודעה מוקדמת

חובה נוספת הקיימת טרם פיטורים, או התפטרות בתחום דיני העבודה, הינה מתן הודעה מוקדמת, עד חודש לפני שנכנסים הפיטורים לפועל. משך תקופת ההודעה המוקדמת, תלוי במשך תקופת עבודתו של העובד הרלוונטי, אצל אותו מעסיק. כאן המקום לציין, כי חובת מתן ההודעה המוקדמת  הינה הדדית, קרי חלה הן על המעביד המפטר, או העובד המתפטר. אולם, לאור נושאו של מאמר זה, נעסוק כאן, בעיקר, בחובתו של המעסיק לתת הודעה מוקדמת לעובד, אותו הינו עומד לפטר. ההיגיון בחובתו זו של המעסיק, לתת לעובד אותו הינו עומד לפטר הודעה מוקדמת, הינה בכדי לאפשר לעובד להתארגן ליום שאחרי. קרי, מתן זמן לעובד לחפש מקום חלופי וזאת, תוך שהינו מקבל עדיין משכורת על אותם חודש, או תקופה בהם הינו מצוי בתקופה של ההודעה המוקדמת. בתקופה זו של ההודעה המוקדמת, רשאי המעסיק לוותר על נוכחותו של העובד במקום העבודה. אך עם זאת, למותר לציין שהמעביד עדיין חב בתשלום בגובה חודש עבודה, לצורך העניין, שהינו בעבור תקופת ההודעה המוקדמת. לחילופין, היה והמעסיק מעוניין, כי העובד יעבוד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, עליו לאפשר לעובד המפוטר, לפנות לעצמו זמן סביר לראיונות עבודה אצל מעסיקים אחרים.

פיצויי פיטורים

לאחר שהמעסיק פיטר אדם שעבד אצלו, בתקופה המזכה אותו בפיצויי פיטורין, קרי ובגדול חודש עבודה עבור כל שנה של עבודה. הרי, על אותו מעסיק לשלח את העובד לדרכו, אך זאת כאשר באמתחתו של העובד, למותר לציין, סכום בסך המגיע לו כפיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים, אף הם מגיעים בכדי לרכך את מכת הפיטורים, בעיקר מהפן הכלכלי. 



פיטורי אישה בהריון

חוק נוסף, מעולם דיני העבודה, הבא להגן הפעם וספציפית על הנשים וליתר דיוק נשים בהריון, הינו ס' 9 לחוק עבודת נשים. על פי חוק זה, הרי שאסור למעסיק לפטר אישה בהריון, אשר עובדת אצלו לפחות 6 חודשים. כמו כן, אסור למעסיק לפטר אישה הנמצאת בחופשת לידה ואף 60 יום אחריה. וכן, ובנוסף נאסר על המעסיק לתת לעובדת, כנ"ל, הודעה מוקדמת. וכל זאת, כאשר העובדת נמצאת בתקופה זו כאמור, המכונה אף "התקופה המוקדמת".

מקרה מהפסיקה

במקרה שהגיע ממש בימים אלה והוכרע בין כתליו של כבוד בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. הרי שאזי, תבע אדם שעבד כסמנכ"ל שיווק בחברת לוגיסטיקה באשדוד, את האחרונה. לטענתו של התובע, בעלי החברה פיטרו אותו באופן מבזה ביותר, קרי באמצעות מסרון sms קצר. לכן, הוסיף וטען התובע, כי מגיעים לו פיצויים בגין פיטוריו שלא כדין, כולל שלילת זכותו לשימוע וטיעון גרסתו, המהוות זכות על יסוד. התובע אף טען, כי בעצם הסיבה האמתית לפיטוריו, הינה פנייתו למשטרה בתלונה על אלימות מעסיקו, שאף התעמר בו בעבודה. בעלי החברה גרסו בתגובה, כי הסיבה האמתית לפיטוריו של התובע, הינה התנהלותו כמו כן, הוסיפו וגרסו הנתבעים, כי מאחר והחברה הרלוונטית הייתה פרטית. הרי, שלא היו מחויבים הנתבעים לערוך לתובע שימוע בטרם פיטוריו. בנוסף טענו הנתבעים, כי מעולם לא היו כלל יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
כבוד בית הדין האזורי, העדיף את גרסתו של התובע, קרי שפוטר במסרון באופן מבזה וכן, שמעבר לכך, נשללו מהתובע זכויות המגיעות לו, כולל הזכות לטיעון במסגרת שימוע.
אשר על כן, פסק בסופו של יום כבוד בית הדין האזורי, כי על הנתבעים לפצות את התובע בסכום על סך של 134,135 ₪+15,000 ₪ הוצאות משפט. סה"כ סכום הפיצוי שנפסק לזכות התובע, 150,000 ש"ח. את הפיצוי יאלצו לשלם הנתבעים עצמם, חרף שניסו להתחבא מאחורי האישיות המשפטית של החברה. כלומר, בית הדין ביצע הרמת מסך וקבע, כי הפיצוי ישולם ישירות מכיס האחראים, קרי בעלי החברה.

לכן, היה ופוטרתם באופן משפיל או שנשללו זכויותיכם, אל תיוותרו לבד למול הבעיה שפקדה אתכם. אל תהססו ופנו עוד היום אל משרדנו, המתמחה בתחום זה של דיני עבודה בכלל ופיטורים שלא כדין בפרט. אנו נלווה אתכם בדרכיכם אל הפיצוי המגיע לכם ונוודא, כי האינטרסים שלכם נשמרים ומכובדים.

לייעוץ לחצו כאן