רשלנות רפואית בהריון

אם כן, במאמר זה נעסוק בשאלת ה”הולדה בעוולה”, או כפי שכונתה בעבר “חיים בעוולה”. במילים אחרות, מי יכול לתבוע בגין לידת תינוק בעל מום עקב רשלנות רפואית? מה על רופאים לעשות בכדי לצמצם את הסיכון, כי ייתבעו בגין רשלנות רפואית כנ”ל? ומה ההלכה המשפטית המעודכנת בנושא?

הלכת זייצוב הישנה

בשנת 1986 נפל דבר, בבית המשפט העליון בישראל, כאשר נפסק כי לתינוק אשר נולד ל”חיים בעוולה” לכאורה, קרי שבשל התרשלות הרופא, שייעץ להורים טרם הלידה, נולד תינוק בעל פגמים משמעותיים. הרי, שלאותו תינוק, קיימת זכות לתבוע ישירות את הצוות הרפואי, הרשלן, ולטעון שעדיף שלא היה נולד כלל מאשר “חיים בעוולה”. קרי, חיים של נכות קשה וסבל. להלכה זו יתרונות משמעותיים, שאחד החשובים שבהם, מענק סעד לפיצוי הנולד על נזקיו באופן ישיר ודאגה לעתידו, מכספו בו זכה במשפט, והשייך לו. עם זאת, התברר, כי הלכת זייצוב טומנת בחובה בעייתיות שלא לומר, ועם כל הכבוד לשופטי העליון, יומרנות, מצדם לקבוע כי פלוני או אלמוני “חי בעוולה”.

הלכת המר העדכנית

לאור האמור לעיל, קבע כבוד השופט ריבלין, בפסק הדין האחרון שניתן תחת ידיו, כי הלכת זייצוב הינה בעייתית ביותר וכי גם, לכבוד בית המשפט העליון, ששופטיו הינם בני אנוש, לאחר הכול, אין הכלים לענות על השאלה העומדת במרכזה של הלכת זייצוב, לפיה: מתי ייחשב מקרה, בו נולד תינוק, שניתן לקבוע לגביו, כי עדיף אי קיומו מאשר חייו בנכות קשה? כלומר לכבוד בית המשפט, אין ידע לקבוע את ערכו של חוסר קיום ולכן, אינו יכול להחליט כי אופציה זו, עדיפה על חיים, גם אם הינם בהתמודדות עם נכות קשה, ככל שתהא.

כיצד התמודדה הלכת המר עם הסוגיה?

לאור מסקנותיו של כבוד בית המשפט העליון, בדונו בפרשה אשר הפכה להלכת המר, מצא בית המשפט, הנכבד, פתרון בדמות הענקת זכות התביעה, להורים בלבד. באופן זה, אומנם לא ניתן לתבוע, למשל, כאב וסבל של הוולד, בעל המום. אם זאת, ניתן למשל לתבוע את כאבם וסבלם של הוריו. במילים אחרות, העיקרון על פי הלכת המר קובע, כי ההורים יכולים לתבוע ולזכות בסעדים, אשר בסופו של יום דומים בערכם, הכספי, לתביעה במקרה דומה, על ידי הילד החולה וכן, על ידי הוריו. כלומר, זכות התביעה יוחדה להורי הוולד הפגוע ואף הורחבה לטובתם.

פגיעה באוטונומיה

 ראוי לציין ראש נזק נוסף, אותו יכולים ההורים לתבוע, במקרה של חשד להתקיימות רשלנות רפואית, בהריון, כאמור. המדובר, בפגיעה באוטונומיה של ההורים. במילים אחרות, היה ויצליחו ההורים להוכיח, כי לא נמסר להם מידע, אשר חובה על כל רופא סביר, בנסיבות המקרה, למסור להם, וכאשר, כל זה הוביל לעמימות, שבעתיה לא עברה האם הפלה. הרי, ניתן במקרה זה, לתבוע על פגיעה באוטונומיה כאמור, בנבדל משאר עילות התביעה. בפסיקה שניתנה לאחרונה, נקבע פיצוי על פגיעה באוטונומיית התובעים, בסך משמעותי ביותר של מאות אלפי שקלים.

לסיכום, עינינו הרואות, כי חלה התקדמות בנושא זה של “חיים בעוולה” לכיוון של “הולדה בעוולה”, כאשר להתקדמות זו יתרונות משמעותיים. עם זאת, כמו בכל מקרה של דיני נפשות, גם במקרה של רשלנות רפואית בהריון, מומלץ מאוד להיוועץ בעו”ד המתמחה בדיני נזיקין בכלל וברשלנות רפואית בפרט. שכן, לאור היות תחום זה מורכב במיוחד וכן, תהליך בתקופת מעבר, בכל הנוגע למשל להתיישנות תביעות שהוגשו, כגון לפני לידתה של הלכת המר ולאחריה. הרי, שהמדובר לא אחת בהבדל של גידול ילד הסובל מנכות קשה, ללא תמיכה. או אותה מציאות שלעתים נכפתה עליכם, חלילה, אך עם פיצוי מהגורם האחראי והאשם בנזק, שיכול להסתכם במספר לא מועט של מיליוני שקלים המהווים כאוויר לנשימה ממש.
דילוג לתוכן